דף הבית >> ספרי עיון >> השלם ושברו >> הספר - השלם ושברו
 

 

השלם ושברו - מיתוס, ספרות, שירה - כנוס מאמרים ממבט פסיכולוגית המעמקים של יונג

העטיפה: צלום – רות נצר

הוצאת כרמל. 2009.

הפסיכולוגיה בת זמננו לומדת מהספרות על עמקי נפש האדם ושופכת על תהליכים אלה אור מחודש.
המאמרים שכונסו בספר זה עוסקים בחקר יצירות מהספרות העברית והכללית, וכן מסות על הסמל, והדימוי, השירה והאמנות. בסיוע המבט של פסיכולוגית המעמקים של יונג. השלם ושברו הוא השלם המכיל את שבריו וגם השלם ופשרו.


המלצות על גב העטיפה

מר מאני מוריד את כל כובעיו בפני הפרשנות שלך... האופציה היונגיאנית היא פחות לוחצת
על הטקסט מזו הפרוידיאנית ודווקא מטפלת ברַכּוּת ובפתיחות בטקסט. (א.ב. יהושע)

שמחתי לקבל את מאמריך המצוינים מאירי העיניים והמשמעותיים כל כך. מאמריך עמוקים ומקיפים
ועשירים – בבחינת עולם ומלואו. למדתי המון ממאמר אחד שלך יותר מאשר ממאמרים רבים אחרים:
יונג, קבלה, אלכימיה, מקומו של האיד, ספרות, נפש, אינסוף משמעויות. הספר בעל השם האוקסימורוני
'השלם ושברו' יהיה בטח יצירת מופת. (פרופ. ניצה בן דב)

המאמר של רות נצר על 'שורשי אויר' הוא מהמיטב שנכתב על ספרי זה... אהבתי במיוחד את מאמריה
החשובים על ספריו של פטריק וויט. (רות אלמוג)

חכמת הלב והעין יוצרים במאמריה של רות מִצְרָף מעמיק, מקורי ומיוחד במינו. מאמריה
מובילים אותנו אל נופי הזכרון הקולקטיבי של האדם, שם האופק משתחווה לראשית. (חיה אסתר)



על הספר:


רות נצר

הספרות והשירה, כהמשך למיתוסים ולאגדות, הינן מאז ומעולם ראי לנפש האדם. עיני הרנטגן של הסופרים והמשוררים מיטיבות לראות ולתאר את נסתרות הנפש. הפסיכולוגיה בת זמננו מנסחת בדרכה שלה, ובמטפורות משלה, את תהליכי הנפש וחיבוטיה, אשר מתוארים ביצירות הספרות, ושופכת על תהליכים אלה אור מחודש. הפסיכולוגיה לומדת מהספרות על עמקי נפש האדם, והיוצרים בני זמננו מושפעים מהסימבוליקה הפסיכולוגית ומהתאוריות הפסיכולוגיות על נפש האדם.
הספר עוסק בסופרים אלבר קאמי, קפקא, פוקנר, רות אלמוג, גבריאל מוקד, מיירניק, מיכאיל פרישווין. הספר עוסק בארבעה ספורים של עגנון, בשלושה ספרים של א.ב.יהושע, בארבעה ספרים של פטריק וויט, ובמכלול ספורים של בורחס, ובמשוררים פרננדו פסואה וחיה אסתר ובשירה נשית. וכמו כן בציור יפני, בציירים יוזף ישראל'ס וקורנליס אשר, וברולאן בארת.

המאמרים שכונסו בספר זה עוסקים בספרות, בסמל, בלשון, במדרש לשון, בשירה ובאמנות – בסיוע המבט של פסיכולוגית המעמקים של יונג. ברוח החשיבה היונגיאנית מתוארים התהליכים המודעים והבלתי מודעים, והסמלים הקולקטיביים הכלל אנושיים, הארכיטיפיים – דגמי היסוד המיתיים – המגלמים את גורל האדם, אשר מתקיימים בתשתית היצירה האנושית.
הספר עוקב אחר ההתמודדות של האדם עם כוחות פנימיים ארכיטיפיים חזקים ממנו, כפי שזו מבוטאת ביצירות הספרות. כל יצירת ספרות, כמו מהלך ההגשמה העצמית של חיי היחיד, היא נסיון להגשים ישות בעלת שלמות פנימית, שתאחה את שברי העולם-נפש; היא השלם ושברו. השלם ושברו הוא השלם המכיל את שבריו וגם השלם ופשרו. המיתוסים והספרות אשר משקפים את תהליכי הנפש, הם בעצמם מספרים לנו על התהליך הזה.
ענינה של הפסיכולוגיה, הן בפסיכותרפיה והן בחקר היצירה, לתרגם את החמרים הבלתי מודעים והסמליים אל ניסוח מודע. באופן כזה אפשר שהמודעות המצטברת של יחידים רבים, והמודעות המצטברת המופקת מהבנת יצירות האמנות תצטרף למודעות קולקטיבית שתסייע לנו להבין את עצמנו.
בפרקים אחדים מתקיימת תהיה על טיבו של הלא-מודע שמבוטא ביצירות, על האפשרות ואי האפשרות לכלוא אותו במושגי הפסיכולוגיה ובתוך סמלים, על מהות המסתורין שבו (הפרקים על 'השיבה מהודו', 'עידו ועינם', 'על אבן אחת', שירתה של חיה אסתר, לשון וסמל ביהדות), על טיבו של הלא-מודע הפסיכולוגי לעומת הלא-מודע הרוחני שבשורש העצמי ('על אבן אחת').
מתברר שלא רק הלא-מודע היצרי-רגשי יכול להוליד תוהו ושגעון אלא גם הלא-מודע הרוחני-דתי-מיסטי ('ספור פשוט', 'על אבן אחת') . הסכנות של התמסרות למיסטיקה – הן לא רק שגעון אלא גם ניתוק חברתי, ניכור וניתוק מקשר אנושי (הפרקים על בורחס, ו'על אבן אחת'), סכנת דחיה חברתית ( הפרק על פ. וויט – על הרע ועל הגאולה), פגיעה בקדושה והיפגעות ממנה (הפרק 'על אבן אחת', והפרק 'ויפגע במקום'), והתעוררות מועצמת של הרע המוכחש (בורחס, וייט, עגנון – 'הסייף', 'על אבן אחת').
בסופו של דבר המיסטיקה מחפשת לשלב את הטרנצנדנטי ביחד עם יחס לזולת וסולידריות אנושית, ואפילו להעדיף את הזולת ולמצוא בו את המיסטיקה ביום-יום, בלשון הזֵן והחסידות (עגנון ב'על אבן אחת', וקאמי). שילוב זה מתקיים גם בדיאלוג האנושי עם יצירות אמנות (הפרקים על 'התשוקה להוויה' ).
פרקים שענינם הספרות עוסקים בדגמי היסוד המיתיים-ארכיטיפליים שמקורם בלא-מודע הקולקטיבי, אשר מעצבים בסמוי – לטוב ולרע - את גורלנו. הדגמים המיתיים הסמויים מאפשרים להבין את המסלול הגורלי של הגבורים ביצירות הספרות, וגם מאפשרים לראות את מלכוד הדגם המיתי לעומת האפשרות שהוא מעניק לשינויים. תהליך החיים השואף להגשמה של האינדבידואליות והעצמיות השלמה, שמכונה 'מסע הגבור, 'מסע חניכה', וכן 'תהליך האינדבידואציה' מתואר בפרקים על ספרות עברית וכללית - עם הקשיים, הכשלון וההצלחה האפשרית שלהם. המאמרים עוסקים בזיהוי הסמלים המיתיים, בעיקר סמלים של המיתולוגיה היוונית וכן הסימבוליקה של האלכימיה שעיקרה אפשרויות הטרנספורמציה המתמדת של נפש היחיד (הפרקים על בורחס, 'מאה שנים של בדידות', 'ספורה של דודה', 'האבן הצומחת', 'הגולם' של מיירניק, ה'ווריאציות' של מוקד).
הנושאים העיקריים שהספר עוסק בהם: היחס בין הקונקרטי לסמלי, בין התודעה להעדר המודעות, בין שפיות לשגעון, בין התודעה לכוחות הצל והרוע בנפש, בין דחף ההתפתחות לדחף ההרס והרגרסיה, בין פֵרוד דיסאינטגרטיבי לבין ארגון אינטגרטיבי. וכן סמלי האב והאם, הגברי והנשי, כוחות היצירה והרליגיוזיות המיסטית.
ההתמודדות של האדם עם כוחות פנימיים ארכיטיפיים חזקים ממנו מבוטאת ביצירות ספרותיות רבות. הכוח הארכיטיפי הגדול הזה יכול להופיע בדמות אשה, כאם גדולה או אנימה (ראו 'עידו ועינם' של עגנון, 'מולכו' ו'מר מאני' של א.ב. יהושע, 'מאה שנים של בדידות' לגארסיה מארקס ), כדמות גבר (ב'שורשי אויר' לרות אלמוג), כפצע ( קפקא – 'רופא כפרי'), כשגעון (ב'שורשי אויר' של אלמוג , 'ספורה של דודה' של וויט ו'ספור פשוט' של עגנון), כתרבות ראשונית ופראית (קאמי – 'האבן הצומחת'), כחיה (פוקנר - 'הדב') , כרוע (הרומנים של פטריק וויט, הספורים של בורחס, 'הסייף' של עגנון) וככוח מיסטי (בורחס, פ. וויט, עגנון). התמודדות זו עם הכוח הלא-מודע מתוארת מבעד נפשו של הסופר, שרמת הרגישות שלו גבוהה יותר, ההתמודדות שלו עם הלא-מודע מורכבת, אינטניסבית וקונפליקטואלית יותר, והמחויבות שלו לכוחות הטרנצנדטיים גדולה יותר (ראו הפרק על קפקא, 'על אבן אחת', ספורי פ. וויט, קאמי).
שלושה פרקים בספר עוסקים ביצירות אמנות (בצילום, ציור והדפסים) ובדיאלוג האינטימי היצירתי האינטרסוביקטיבי שבין הצופה ליצירת האמנות (הפרק 'על צעדיו של הנעדר' עוסק בתמונה אחת של קורנליס אֶשֶר ובהבטים של הלא-מודע והנסתר. שני הפרקים של 'התשוקה אל ההוויה' עוסקים בצילומים, בתערוכה של הדפסים יפניים ובתערוכה של ישראל'ס).
בפרקים שענינם העיקרי הוא דימוי ושירה, נראה איך בתפר של זכרון ושכחה, תהום ובלימה, גילוי וכיסוי, ידיעה והעדר ידיעה - מתבררים המלים, הסמל והדימוי, אשר מבקשים להיות בקרבת המרחק הנכון ביותר של המעמקים האישיים והאל-אישיים. השירה מתגלה כאופן העמוק ביותר של מגע, חבור ותיקון בהוויה הקוסמית וההוויה האישית. במלים אחרות, רגע כתיבת השירה הוא רגע העצמי, והשירה עצמה משרתת את העצמי האישי והקולקטיבי. לעומת הספור שבנוי על רצף קוי-תהליכי במקביל למסע החיים, השיר הוא נקודת חוויה. הספור והשיר, התהליך והחוויה, ההתהוות וההוויה, הם שני אופני קיום משלימים של העצמי.
חוקר הספרות ישראל כהן הוא הראשון שהתייחס בעמקות לתורת יונג כמתודה שתואמת לחקר הספרות העברית. בספרו, 'בחביון הספרות העברית - עיון לאור משנתו של ק.ג.יונג' הוא מבאר ביסודיות את התאמתה המיוחדת של תורת הארכיטיפים לתפישת העולם המיתית של היהדות ולחשיבה היהודית לדורותיה, הן משום שיונג מציין את קיומם של ארכיטיפים תרבותיים, והן משום הדגשתו של יונג את הרליגיוזיות הטבעית בנפש. הוא מביא את דעתם של הוגי דעות יהודיים על יונג: פרופ' שמואל ברגמן שמוצא דמיון בין תפיסת הנפש של יונג וא.ד. גורדון, וכן התייחסות חיובית ליונג אצל אהרן צייטלין ואצל הוגה הדעות-המחנך ד"ר יוסף שכטר. כמו כן הוא מציין שתורת יונג חופפת רעיונות שקיימים אצל הוגי היהדות. כך ה'לא מודע' תואם את משל העובר במעי אמו שלומד שם את כל החכמה (נידה ל, ע"ב), ואת המושג 'קדמות השכל' של המגיד ממזריטש . הרעיון של הארכיטיפים מצוי לדעתו בהתייחסות של המקובלים לאותיות העבריות שהן הוויות רוחניות וכוחות בריאה שאלוהים הסתכל בהן כשברא את העולם.
כינסתי כאן מאמרי מחקר ומסות שכתבתי במהלך עשרים השנים האחרונות; מאמרים שעוסקים בחקר יצירות מהספרות העברית והכללית, וכן מסות על הסמל, השירה והדימוי. מאמרים אלה נולדו מתוך התפעמותי מיצירות מופת ומהדחף להעמיק בהם. רוב היצירות הן יצירות ידועות, אולם כתבתי גם על יצירות שמעטים מכירים, ובמפגש שלי אתם היתה לי תחושה של תגלית ראשונה ('הסייף'.'על אבן אחת' – של עגנון).
רוב המאמרים פורסמו בכתבי עת שונים. בעיקר: 'עלי-שיח', 'נפש', 'שיחות', מאזניים', הליקון', מעגלי קריאה'.
אחדים מהמאמרים הובאו לראשונה כהרצאות בפורומים של פסיכולוגים או אנשי ספרות.

siyur-sipur