שירי צפור:


מתוך 'עקבות'


צִפּוֹר יְחִידָה
עוֹמֶדֶת עַל עֵץ מוּלִי

צְלִיל הַבִּלְתִּי צָפוּי
נִתָּק פִּתְאוֹם
תָּלוּי כחידה

*

לֹא הַצִּפּוֹר הַיְחִידָה תִּשָּׂא
אֶת הַשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים הָעֲצוּמִים
עַל מוּטַת כְּנָפָהּ הַשְּׁבִירָה.
לֹא, כִּי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם
ישָאוּהָ

*

עַד אָז לֹא יָדַעְתִּי שֶׁצִּפּוֹר
חֲקוּקָה בגבי

וְיָדַעְתִּי שֶׁרָאִיתִי מַה
שֶׁכְּבָר יָדוּעַ הָיָה לְפָנַי
וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהַצִּפּוֹר שָׁם
חֲקוּקָה בְּגַבִּי, מַמְתִּינָה
שֶׁאֶפְרֹשׂ כְּנָפַי

*

צִפּוֹר קְטַנָּה הִבִּיטָה אֶל תּוֹךְ עֵינַי.
יָדְעָה שֶׁאֶכְתֹּב עָלֶיהָ
הֵנִידָה רֹאשָׁהּ בְּהַסְכָּמָה


צפור חותם


צִפּוֹר שָׁרָה צִפּוֹר מְדַבֶּרֶת
צִפּוֹר קְשׁוּרָה צִפּוֹר פְּעוּרָה
צִפּוֹר נוֹשֶׁכֶת
צִפּוֹר צוֹחֶקֶת צִפּוֹר כְּנָפַיִם
צִפּוֹר שָׁדַיִם צִפּוֹר קַרְנַיִם
צִפּוֹר טְפָרִים
צִפּוֹר טוּרְקִיז
אֲדֻמָּה
צִפּוֹר שְׁבוּרָה
צִפּוֹר כֶּתֶר
צִפּוֹר טַבָּעוֹת
צִפּוֹר מְדַמֶּמֶת
צִפּוֹר צוֹעֶקֶת
צִפּוֹר צוֹמַחַת
צִפּוֹר שְׂעוֹרִים
חִטִּים אֲפֵלוֹת
צִפּוֹר תְּאֵנִים
צִפּוֹר לֹא נִבְהֶלֶת צִפּוֹר נִבְהֶלֶת
צִפּוֹר שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם


הַצִּפּוֹר הַשְּׁחֹרָה צְהֻבַּת הַמַּקּוֹר

פְּשׁוּטַת אֲבָרִים
רֹאשָׁהּ נָטוּי
דְּרוּכָה אֶל דְּמָמָה נַעֲלָמָה
שׁוֹכֶבֶת צִפּוֹר מֵתָה
בַּחֲצַר בֵּיתִי. 
מַבָּטָהּ הַפָּקוּחַ קָפוּא אֶל מַרְאוֹת יָהּ
אֶל נֶצַח הָרֶגַע שֶׁנָּעַץ אֶת לִבָּהּ
בְּאַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת.

נוּחִי בְּשָׁלוֹם צִפּוֹרִי
קָבַרְתִּי אוֹתָךְ בְּגִנַּת בֵּיתִי.
בִּכְיִי הַשֶּׁקֶט סָפַד לָךְ.
עוּפִי לְמֶרְחַקַּיִךְ


מתוך שירים חדשים



כל זה יציב וקיים
שהיה שרוי בי
מלאך שהזדווג בי

רב-צפור התעופף
הציץ בי
גיחך
חילל בזנבו
אמר פסוקו
והלך

*

הצפור הקטנה
מפזרת נתזים
שרה לי מה
ששמעתי   
מה שלא
ישָמַע

*

לפתע הביטה בי
הצפור
ובקול נחרץ קראה:

האדמה מסכימה למדרך כפותַיך
השמים מסכימים למעופך
העץ מעניק לך חנינה.

שירי חיות

 הוא רץ

הוא רץ בתוך החיה שלו
אבל בדרך כלל החיה נושכת
עוד לפני שהספיק
לדעת שהיא קיימת
או שהיא מגרדת בין שערותיו
עוברת מסדרונות ביתו
וכשהוא מוכרח לה
היא ממריאה בדרכה שלה
... דהרות לבה עולות מאדמה
היום פגשתי את החיה שלי.

הכלבה הקטנה א.

1.
בקצה חרטומך נעצר העולם.
איילת שועלים - פני החומט שלך תלויות בעיני.
גופך רוכן, משיב לאדמה גללים מהבילים.
העולם פסע אל שמיעתך.

2.
פואנטה - נקודה
שהרצף מוליך לקראתה.
אולי לכן כינו את ישותך הכלבית
המתחדדת אל שתי עיניים אנושיות
בשם הספרותי - פואנטה.

בלי דעת שתאומצי אל מי
שמתבונן במתרחש סביבו
כאילו הוא ספור הכרחי -
מינורי אמנם, אפוף ספורי משנה,
אבל הינו
ואת הינך -

אחות אחווה
מוליכה חשאית של חום
ותבונה דמומה
שמבטך הוא נפש העולם

הכלבה הקטנה ב.

1.
כלבתי ואני מדברות בשפת הסימנים.
חרשת מזִקנה היא מיטיבה
לשמוע את תוי פני.

2.
האֵמון הגמור שנתתְ בי
הזריק לך סם גאולה.
מתרדמת מותך
התעלפתי
ליד מזבח הוטרינר.

בדיוק אז
בחדר ההמתנה
בערוץ החיות בטלויזיה
התעקשה קוֹפה להמליט
את בנה הבכור.
התכופפה ואחזה בו בשתי ידיה
משכה את חייו להיולד
ברגע שנלקחו ממך

3.
טיפות גשם – נשיכות אהבה קטנות בעורפי.
צלילים דקים על המרפסת.
צלילים דקים על פריחה צהובה בריח קרמל
ועל הכלבה הקטנה שמדלגת עכשיו בשדות העדן של הכלבים

החתול

1.
עיני זית מהופנטות מעל חטמו
עיניו חמאה מותכת
יבוא חשאי מנומר מבעד רפפות תריסים
ידלג למרפסת מבעד דלת פתוחה
יתבונן בשנתי
שפמו דקיק ירטט
יריח חלומות בקר
ינשום תרדמת מצעים
כריות כפותיו יטביע על קירותי
תמֵה מולי, חשדן שכזה
צוחק בקרבו, מי את


2.
חתול נמר מהלך
גמיש וערמומי
בורידי גופנו
בוחן בסטטוסקופ כפותיו
את פעימותינו.
ניצוד צייד


תרנגולים

עומד התרנגול
בנפנוף פעור גרון
זוקף חזה וזועק.
אמר ר' נחמן –
בכל דבר צועק
שמו יתברך

*
הרף השניה בטרם
האויר יתנפץ
בראותיו של תרנגול
הודף בכנפיו
צעקת בְּכּוּת
מטיח התרסה אדומה –
דחליל מלכות.

*
מה לי ולתרנגול השחור
בים הדשא.
הצואר הזקוף הוא תורן ספינה.
הכרבולת מפרַש.
נוצות מכחול מורחות זהב
על שחור צוואר.
הוא קד אלי
קידה
מלהג מולי בגאווה :
קוד-קו-דה


החיה הלבנה


אל חיק החיה הגדולה הלכתי
אל חיק החיה הלבנה
וָאקרא: הוי אבי הוי אמי
כי תושיבני בחיקה
חום גופה מהביל
ריח עלים, גללים
נשימת אפה לחה על פָנַי
אוחזת בכפותי
תנוע לאיטה
תניעני


תנים                      

תַן אורב בגופי.
לילות רבים יִבֵּב
סביב הגַדר.
וכבר כחש גופו.
כבר התגנב
מבעד הפרצה.
עכשיו
הוא פֹה.

צפור פודי

צפור הפודי הזעירה אחוזה בין אצבעותי.
עיניה נעוצות בי. שערותיה אדומות. זו אני
הצפור. מקורה המחודד צִמח בי. עיני לוהטות.
בלילה צמחו קרנים מסועפות מראשי.
בבוקר הייתי סלמנדרה שחורה על גחוני.
כתמי זהב בצבצו על עורי.
הייתי עטלפה, נמיה, זאבה.
שמש שרקה.
רוח סנוורה את צווארי.
הייתי צפור פודי זעירה
שערותי היו
אדומות